יצירת התמדה בתהליך התזונתי

הרבה פעמים אני שומעת נשים בקליניקה מספרות שקשה להן להתמיד בתהליכים תזונתיים. שאין להן זמן לבשל לעצמן, שהשגרה שלהן עמוסה והרבה פעמים הן לא ממש יודעות מה הסיבה לכך שהן נכשלות שוב ושוב ביצירת שינוי בהרגלי האכילה.

לא אחת במהלך השיחה אנחנו שמות לב ביחד שלא מדובר רק בבישול, אלא השורש האמיתי של הנושא הזה הוא קושי לשים את עצמן במרכז.

קושי לעשות דברים שהם רק בשביל עצמן, לקבל טיפול, להיות בתשומת לב לעצמן ולפתח כישורים וחלומות שהן חולמות כבר זמן רב.

לכל אלו אין זמן ואין מקום.

האכילה היא אחת מאבני הדרך המשמעותיות והחשובות ביותר בשמירה על איזון הגוף ויצירת תהליך ריפוי בגוף וגם בנפש.

עם זאת, העבודה הפנימית שמתאפשרת בתהליך השינוי התזונתי ומהווה ערך מוסף ענק ומשמעותי-

מפגש עם דפוסי החשיבה שלנו, עם קולות הביקורת הכי עתיקים שלנו.

יש פה הזדמנות לקפיצה אדירה בהתפתחות ובלמידה העצמית שלנו- אותנו.

הזדמנות להשתחרר מאותה ביקורת פנימית שמפריעה לנו, להתנועע בשמחה ובקלילות בעולם ולהצליח סוף סוף להתמיד בשינוי התזונתי שלנו.

מהם דפוסי החשיבה והביקורת העצמית שמנהלים אותנו?

דפוסי חשיבה שאינם תומכים בנו טמונים בשיח פנימי שלנו מול עצמנו. לרוב יהיו אלו קולות שנדבקו אלינו משחר ילדותנו, מהאמירות של ההורים או המבוגרים בחיינו, חברים ומורים שפגשנו בדרך.

הכוונה לאותו תוכי פטפטן שיושב בתוכינו ומספר לנו סיפורים על עצמנו:

"אני לא מסוגלת לבשל טעים"

"אני אף פעם לא מצליחה להתמיד בשינוי"

"אני לא יכולה"

"אני שמנה/ אני חזירה"

"אני לא בסדר"

"אסור לי"

אותם קולות שנמצאים עמוק בתוך השיח הפנימי שלנו הם קולות חמקמקים, פעמים רבות אנחנו לא מסוגלים לשמוע אותם כי אנחנו מזדהים איתם וחושבים שהקולות האלו הם אנחנו.

אותם קולות משפיעים על ההחלטות והבחירות שלנו ואף עשויים לגרום לנו לחזור על אותן פעולות שאנחנו רוצים להימנע או להיגמל מהן. למשל מישהי שהקול הפנימי שלה הוא "אני חזירה", תרצה שוב ושוב לאכול את העוגות והגלידות שהיא כל כך אוסרת על עצמה. היא לא שבעה מהן בעיקר בגלל שכשהיא אוכלת היא מלקה את עצמה ותמיד נשארת עם תחושת אשמה חריפה שגורמת לה לפנות שוב לשוב לאותו המזון לנחמה.

בתהליך שינוי תזונתי מכוון קשב ומודעות ניתן לזהות את המקומות האלה שמנהלים אותנו, להתבונן בהם, לנקות אותם מהמערכת וליצור שיח פנימי תומך המאפשר התמדה בתהליך התזונתי.

אכילה מודעת- התפתחות אישית לפריצת דרך

ברגע שאנחנו מפתחים את המודעות לקולות שמנהלים אותנו

נפרץ מנגנון החשיבה אשר עובד כמו תקליט שבור המשמיע שוב ושוב את אותם הצלילים.

מתפתחת תשומת לב המאפשרת שיח פנימי אחר, תומך, רחב ומאפשר.

במקום הזה נפתח בפנינו מרחב עצום של היכרות עצמית, יכולת התנסות, סקרנות, יצירתיות ותשוקה.

זוהי הדרך ליצירת שינוי אמיתי באורח החיים!

שינוי שהוא משמח, מרפא, כזה שכיף ליישם ומחזיק לאורך זמן.

כשאתם עושים שינוי תזונתי שאלו את עצמכם- האם השינוי הזה נעים לי? האם אני מרגיש בנוח עם ההרגלים החדשים או שמא יש מאמץ בהחזקת התהליך התזונתי?

תהליך שמלווה במאמץ רב, התגייסות מוקפדת ושיח פנימי שעיקרו "אסור לי, מותר לי"- לרוב לא יחזיק לאורך זמן ופעמים רבות יסתיים בתחושת כישלון וחזרה להרגלים הישנים.

אכילה היא לא רק אכילה

רובן המוחלט של הארוחות בעולם המערבי נאכלות שלא מתוך רעב, אלא מתוך מניעים אחרים.

אכילה הנובעת מתוך עייפות, שעמום, תסכול, כעס, עצב או מצבים רגשיים אחרים.

על מנת ליצור שינוי תזונתי אמיתי שמחזיק לאורך זמן, עלינו לכוון את המבט אל מעבר לתפריט עצמו- אל המקום שאחראי על האכילה שלנו, השיחה הפנימית בתוכנו.

פיתוח קשב לשיח הפנימי הוא הדרך האמיתית ליצירת שינוי מהשורש.

איך אפשר ליישם בבית את הקשב לשיח הפנימי?

נקודת המפתח בעבודה הפנימית מול קולות הביקורת היא תשומת לב.

פיתוח תשומת לב למקומות בהם אנחנו מלקים את עצמנו, מאשימים, מספרים לעצמנו סיפורים ונוזפים בעצמנו.

כלי פשוט ויעיל ליישום הנושא הוא לשים לב מתי אנחנו מעבירים על עצמנו ביקורת ולהעלות חיוך על השפתיים.

כן, חיוך כזה מלאכותי שאומר "תודה ששמתי לב שעברה בי ביקורת עכשיו".

המטרה היא ליישם את התרגיל הזה כמה שיותר פעמים ביום- לשמוע את השיח הפנימי השלילי, לחייך ולהגיד תודה ששמתי לב.

הטכניקה הזו נשמעת פשוטה, אך זהו כלי מאוד חזק להעלת המודעות וליצירת שינוי בשיח הפנימי שלנו.

איך זה עובד?

ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו מאשימים או נוזפים בעצמנו, אוטומטית מופיעה תחושה לא נעימה בגוף והמסר שעובר בתת מודע הוא- "אני לא רוצה להרגיש ככה". כלומר- הגוף מקבל מסר ברור שהוא לא רוצה לשמוע את הנזיפה והביקורת הזו.

העניין הוא שאנחנו כן רוצים לשמוע את הביקורת הזו.

אנחנו רוצים להעלות את תשומת הלב לקולות הפנימיים אשר מנהלים אותנו יומם וליל ולהיות מודעים לרגעים שהם עולים בנו על מנת ליצר הפרדה בין הקולות שעולים בצורה חזרתית- לבין עצמנו.

על מנת שנוכל לעשות זאת הגוף צריך ללמוד שזה כן נעים לו להיות מודע.

כאשר אנחנו שמים לב לקול ביקורתי שעולה בנו ומחייכים, ואף אומרים תודה על ששמנו לב לכך, מופיעה תחושה נעימה בגוף, אשר גורמת לנו להרגיש טוב, ובאחת נקטע הלופ המחשבתי הביקורתי. הגוף מקבל מסר ברור: לשים לב לקולות הפנימיים זה נעים.

מומלץ ליישם באופן יומיומי את הקשב לשיח הפנימי שלנו. חזרה יומיומית והתמדה בתרגיל הזה מייצרת הפרדה בין האדם לבין האמונות וקולות הביקורת, מעלה את המודעות לאופן החזרתי בו מנגנון החשיבה עובד ומאפשרת לקולות חדשים תומכים ומעצימים להשתרש במנגנון החשיבה.